פסק-דין בתיק ת"א 6230-09

מבוא

1.                  התובע, יליד 29.5.88, נפגע בראשו ביום 14.6.08 במהלך שחייה בחוף שיזף שבכנרת. בעת התאונה היה התובע חייל בחופשה.

2.                  התביעה הוגשה נגד נתבעת 1 שהיא המועצה האזורית שבתחומה נמצא החוף (להלן- "המועצה"), ומבטחתה. הנתבעות שלחו למפעיל החוף הודעה לצד השלישי.

3.                  תמצית טענת התובע הייתה שהתאונה אירעה בשל רשלנותה של המועצה, האחראית למפגעים שבתחומי המקרקעין שבחזקתה ובפיקוחה.

4.                  לטענת הנתבעות, החוף הינו חוף אסור לרחצה, על פי הוראות צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה אסורים ומוכרזים בים התיכון, בים כנרת, בנהר הירדן, בים המלח ובים סוף), תשס"ד - 2004 (להלן: "צו הסדרת מקומות רחצה"), וכיון שהכניסה למים הייתה אסורה, לא מוטלת עליהן כל אחריות לנזקיו של התובע. 

5.                  לטענת הצד השלישי, אין הוא אחראי למפגעים הקיימים במי הכנרת, שכן נושא ההסכם בינו לבין המועצה הינו החניון בלבד, ולא החוף בכללותו.

6.                  התובע לא צירף חוות דעת רפואית מטעמו, ובית המשפט הניח שלא נותרה לו נכות רפואית בעקבות התאונה.

7.                  הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, האחריות לתאונה, והנזקים שנגרמו לתובע.

נסיבות התאונה

8.                  על פי המפורט בכתב התביעה, הגיע התובע עם חבריו לנפוש בחוף. התובע וחבריו שילמו דמי כניסה ושהייה והתמקמו בחוף. פורט בכתב התביעה שבעת שהתובע צלל במים, חש לפתע חבלה קשה בראשו. מיד התברר לו שהוא נפגע בראשו מחפץ מתכתי שהיה מתחת למים ואשר היה מחובר לקרקעית. מאוחר יותר התברר לתובע שמדובר במתקן המורכב משניים עד שלושה עמודי ברזל, שאליהם מחובר עיגול ברזל. בכתב התביעה הועלתה השערה שהמתקן משמש כבסיס לשקיות אשפה גדולות, ויתכן שהוצב במקום בעת שמפלס המים היה נמוך יותר ממפלס המים במועד התאונה.

עדות התובע

9.                  בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי יום לפני התאונה הגיע עם חבריו לחוף שיזף על מנת לנפוש בו. במקום שהו נופשים רבים, ורובם נכנסו למים מעת לעת, מבלי שמישהו העיר להם על כך. ביום התאונה, באחת מכניסותיו למים, צלל במרחק של כ- 10 עד 15 מטר מהחוף, בעומק של קרוב למטר, ולפתע הרגיש חבטה קשה בראשו. התובע התרומם מעל המים, ומיד הרגיש מעורפל, דם רב ניגר על פניו וכיסה את עינו הימנית. התובע ציין שהוא הבין שנחבל בראשו אך לא ידע ממה. כן העיד שמיד לאחר מכן אמרו לו חבריו שהוא נפגע מברזל שהיה במים, תקוע בחול.

10.              התובע פירט שחבריו הוציאו אותו מהמים, השכיבו אותו על החוף וניסו לעצור את הדימום. בין חבריו הייתה חובשת צבאית שטיפלה בו. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שהוא נשאר עם החובשת הצבאית על החוף וקיבל ממנה טיפול ראשוני. שניים מהחברים האחרים חזרו למים לבדוק את שאירע.

11.              התובע הוסיף ופירט בתצהירו כי התברר שהחפץ שבו נתקל היה מתקן המורכב משלושה עמודי ברזל שלהם היה מחובר עיגול ברזל בקוטר של כ- 40 ס"מ, המשמש כמתקן לשקיות אשפה. צוין ש"תמונה של מתקן דומה" צולמה כעבור שנה, במהלך ביקורו של התובע במקום. התובע ציין כי בחוף היו מפוזרים מתקנים רבים דוגמת מתקן האשפה שצולם, חלקם באזור שהתייבש עקב נסיגת החוף.

12.              במהלך חקירתו הנגדית  השיב התובע שהוא ניסה לתפוס גלים במים. יחד עם זאת השיב שהצלילה לא הייתה לכיוון הקרקעית, אלא לכיוון פני המים. כן השיב שהוא לא הגיע לקרקעית ואף לא לעומק של כמטר (עמ' 8, שורות 1 ו- 2). על פי תיאורו, " קפצתי עם הגל, הייתי קצת מתחת לגובה פני המים, כמה עשרות ס"מ, עשיתי תנועת חזה כמו בשחייה רגילה כשהידיים היו לאחור בשיא התנופה נתקלתי באיזה שהוא חפץ. לא ראיתי את החפץ מתקרב כי הייתי עם עיניים עצומות" (עמ' 8, שורות 7 עד 9).

13.              התובע השיב כי חבריו שנכנסו למים לאחר שסייעו לו לצאת לא היו צריכים לצלול על מנת לראות את מוט הברזל, כיון שהוא הגיע לגובה של כ- 20 ס"מ מתחת לפני המים.

14.              התובע השיב שהוא עצמו לא בדק מהו החפץ, וכל שהיה ידוע לו אודות החפץ היה מתחושתו את החפץ בעת הפגיעה. רק כעבור כשנה חזר עם חברו למקום ושם צילמו את המפגע (מוצג ת/1א). במהלך חקירתו הנגדית לא ידע התובע להשיב בוודאות שהחפץ שצולם, בפרט, או שמתקן לאיסוף אשפה, בכלל, הוא הגורם לחבלתו.

עדות מר אמיר ליבוביץ'

15.              מטעם התובע העיד על נסיבות התאונה חברו, מר אמיר ליבוביץ' (להלן-"אמיר"). על פי עדותו של אמיר, למחרת הגעתם לחוף שהו התובע, אמיר וחברתו באותה תקופה, במים, במרחק של כ- 15 מטר מהחוף. התובע שהה במרחק של מספר מטרים משני חבריו.